מה עושים עם מחשבות שלא מקדמות אותנו – אנא בכוח

מה עושים?

לא מתנגדים ולא מנסים לבטל אותן, אלא מחליפים אותן במזמור כלשהו (למשל).

אני בחרתי בתפילה "אנא בכח" – התפילה חוברה על ידי ר' נחוניא בן הקנה.

אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה
קבל רינת עמך שגבנו טהרנו נורא
נא גיבור דורשי יחודך כבבת שמרם
ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם
חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך
יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך
שוועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות
(ובלחש)  ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

*** תתחילו לומר המזמור כמה פעמים ביום שאתם רוצים, מהר מאוד תתחילו לזכור אותו בעל פה ואז יתחיל השינוי ***

מודעות פרסומת

עינת גל להתקרב לאור

sea-the-light.jpg
למכבים היה שמן שהספיק רק ליום אחד, למה הם מיהרו? הרי יכלו לחכות עד שיכינו עוד שמן ואז להדליק המנורה ללא מגבלה של זמן. אבל הם בחרו לעשות ולא לחכות. הם בטח אמרו : "מה יכול כבר לקרות? אם ניכשל, אז ננסה שוב".
זהו סוד החיים. לעשות.
הטעות האנושית הגדולה היא לחשוש מהכישלון, להמנע מעשייה כיוון שההצלחה לא בטוחה.
אם רק נעשה את הצעד הראשון !  ניסים יתחילו להתרחש מסביבנו. כי זה מה שגורם להם להתממש.
 
לקראת חג האורות אני רוצה שתכירו את עינת, מטפלת מדהימה. מזמינה אתכם ליצור איתה קשר ולעשות את הצעד הראשון לקראת שינוי.
 עינת תהיה שם בשבילכם ותעזור לכם לנקות את החושך,להתחבר אל האור ולהתקדם לקראת הגשמה עצמית. עינת תעזור לכם להעצים את האור שקיים בכם.
אל תרשו לאנשים אחרים להיות המקור לאושר או לסבל שלכם, לדחייה או לסיפוק.  לא משנה מה יקרה לכם, אתם תהיו בסדר. איך? את זה תלמדו מעינת.

ליצירת קשר – חפשו אותה בפייסבוק  Einat Gal  או פשוט תתקשרו ל 054-9191755

תפירה – איך לתקן ג'ינס קרוע

כדי להצמיד טלאי למכנס צריך להשתמש בתפר הפשוט ביותר – התפר הישר בשילוב עם לחצן תפר אחורה, שמשנה את כיוון התפירה אחורנית (מן הסתם).

גזרו חתיכת בד גדולה במקצת מגודל הקרע.

בחרו בחוט בצבע דומה ככל האפשר לצבע המכנס.

הפכו את המכנס על צידו הפנימי והצמידו הטלאי בעזרת סיכות.

כעת, הפעילו את מכונת התפירה וצפו בסרטון :

בזכותך

בזכותך אני קונה כל שבוע X  שקיות חלב , כן בזכותך (לא בגללך)

נכון שזה נשמע ומרגיש (הכי חשוב שזה מרגיש) הרבה יותר טוב להתחיל את המשפט במילה "בזכותך"?  המילים האלו יש להן כוח כל כך עצום.

בזכותך,

 תודה לך גאיה

שק גדול של דאגות

 בכל מקום שבו ג 'ני הולכת, דאגותיה אחריה – בתוך שק כחול גדול! הם שם כשהיא הולכת לשחות, כאשר היא צופה בטלוויזיה, וגם כאשר היא בשירותים. ג 'ני מחליטה שהם יצטרכו ללכת אבל מי יכול לעזור לה? אחיה אומר שהוא לא יודע מה היא מדברת – אין לו שום דאגות. היא יודעת כי אמא ואבא שלה יהיה פשוט להגיד לה שיש לה מה לדאוג, (מה גם יש להם דאגות משלהם). חברתה הטובה ביותר מציע לנעול את שק הדאגות בארון – אבל זה לא עוזר.

הרעיון כל כך מקסים, הרי לכולנו יש דאגות ופחדים. אם מתעלמים מהם (מי לא ניסה את השיטה הזו…) זה לא עוזר.

לבסוף ג'ני פוגשת אישה שמציעה לה עזרה – הן מוציאות את הפחדים מחוץ לשק הדאגרות (ג'ני פחדה, אך האישה סיפרה לה שהדאגות מפחדות מהשמש) – כשפתחו את השק הן מיינו את הפחדים לקבוצות : מקצתן נמסו באור השמשמקצתן נשלחו לאנשים שהדאגות היו שייכות להם וכמה דאגות לקחה האישה לעצמה לטפל בהן. הן כולן התפזרו.