מי אמר שאסור לטעות? אני תמיד צודקת? מה עדיף? חלק א


למה כל כך חשוב לנו להיות צודקים? כי אז נהיה מאושרים? אם אני תמיד צודקת אז איך אני יכולה להקשיב ולגלות אמפתיה למישהו אחר? ממה אנו כל כך חוששים? מה יקרה אם נעשה טעות?

אם אני צודקת אז אתה טועה. אז אני הקובעת ולא אתה. אז אני בשליטה. אז אני השופטת. אז אני מוגנת. כי עושים דברים בדרך שלי, והדרך שלי מוכרת לי, אני יודעת בדיוק למה לצפות, אין הפתעות. למה אני צריכה שהשני יחשוב בדיוק כמוני?

חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. גַּם יי יִתֵּן הַטּוֹב, וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ." (פרק פ"ה, פסוקים י"א-י"ג)

מי שלא חשוב לו להיות הצודק, הוא הצודק באמת. כי אם אין מציאות אחת (כי כל אחד רואה את המציאות שלו, את החיים דרך 'המשקפיים שלו') אז אין אמת אחת ואפשר לוותר על 'אני צודקת' ולהיות חופשייה. מי היית בלי הסיפור "העתיד שלי תלוי בכך שאהיה תמיד צודקת"  או "הם צריכים להסכים איתי" ? חופשייה, מאושרת, רגועה יותר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s