מעגל 99 כיצד להישאר מאושר או להפוך למשהו אחר?


היה היה פעם בארץ רחוקה מלך עצוב מאוד ולמלך הזה היה משרת, וכמו כל משרת של מלך עצוב היה מאושר מאוד, אבל מאוד מאוד. בכל בוקר העיר המשרת את המלך בחיוך ובשיר, הגיש לו במנגינות את ארוחת הבוקר הדשנה, ופנה למשימות היום בגישת חיים מאושרת.
יום אחד, כשהמלך ממש הסתקרן לדעת איך משרת עלוב כל כך מצליח להיות מאושר, הוא הזמין אותו לחדרו, סגר את הדלת וכשרק שניהם לב בחדר שאל אותו : "מה סוד השמחה שלך?" "אין שום סוד. פשוט אין לי סיבות להיות עצוב ואני שמח במה שיש לי", ענה המשרת.

"אדוני המלך", ענה המשרת בקול נכנע, "לא מצאתי עדיין שום סיבה להיות עצוב, הוד מעלתו מעניק לי את הכבוד לשרתו, משפחתי חיה באושר בבית שהקצתה לי הממלכה, יש לנו בגדים, יש לנו אוכל ומפעם לפעם אני אפילו זוכה לקבל מהוד מעלתו כמה מטבעות, אז מדוע שלא אהיה מאושר?"

התשובה של המשרת הכעיסה את המלך, אשר חשב שהמשרת מוליך אותו שולל ומשקר לו. המלך התהלך אחוז טירוף, ולא הבין איך המשרת העני מסוגל להיות מאושר בחייו העלובים. קרא המלך לזקן החכמים, ושאל אותו לפשר הדבר.

"זה פשוט בגלל שהוא נמצא מחוץ למעגל, לכן הוא כל כך מאושר" ענה החכם.
"מחוץ למעגל?" שאל המלך.
"כן! בפירוש!"
"וזה מה שמביא לו אושר?" המשיך המלך להתעקש.
"לא, המלך. לא! זה לא מביא אושר, זה מה שלא מאמלל אותו".
"להיות במעגל – מביא לאומללות?"


"אכן!" השיב היועץ.
"והוא, המשרת לא במעגל?"
"לא. לא במעגל".
"ואיך הוא יצא משם?" המשיך המלך לשאול.
"הוא לא יצא. הוא לא שם, כי מעולם הוא לא נכנס".
"מהו המעגל הזה?"
"אהה…" אמר היועץ, "זהו מעגל התשעים ותשע"

המלך בלע את הרוק ולחש: "למען האמת, אני לא מבין כלום". היועץ לא התפלא, "זה ברור", הוא אמר, "תוכל לבין רק אם תניח לי לאפשר למשרת שלך להיכנס למעגל".

"בסדר", התרומם המלך, "נכריח אותו להיכנס למעגל".

"לא! הוד מעלתו! ממש לא! איש אינו יכול להכריח איש להיכנס למעגל הזה".
"אם כן", סינן המלך ביובש, "נצטרך לרמות אותו".

"לא! אין צורך", קבע היועץ, "אם רק ניתן לו את ההזדמנות הוא ייכנס למעגל מרצון, בכוחות עצמו ואפילו ירוץ לשם, אם רק ניתן לו".

"והוא יראה שזה עומד לאמלל אותו?" שאל המלך בסקרנות.

"הוא יראה גם יראה", השיב היועץ, "אבל הוא כבר לא יוכל להימנע מלהיכנס. ובכן, הוד מעלתו, אתה מוכן לאבד משרת מעולה כדי להבין איך פועל המעגל הזה?"
"כן", השיב המלך וכבר באותו לילה הם קבעו להיפגש.
"תכין שקיק עור עם תשעים ותשע מטבעות זהב, לא פחות ולא יותר", ביקש היועץ מהמלך לפני שעזב.
"ומה עוד? לקחת שומרים על כל צרה שלא תבוא?"
"ממש לא, רק את שקיק העור".

בלילה עבר היועץ לאסוף את המלך. הם הגיחו בהיחבא והסתתרו ליד ביתו של המשרת. היועץ חיבר לשקיק העור פתק קטן שעליו כתב: "האוצר הזה שלך כפרס על היותך איש טוב תהנה ממנו, ואל תאמר לאיש כיצד מצאת אותו". לאחר מכן הוא קשר את השקיק לדלת ביתו של המשרת, הקיש עליה ושב להסתתר. כשיצא המשרת השקיפו החכם והמלך על המתרחש מבעד לשיחים.

המשרת השליך לרצפה כל מה שהיה על שולחנו פרט לנר. הוא התיישב ורוקן את תוכן השקיק, ופיו נפער בתדהמה, על השולחן נערם הר של מטבעות זהב! הוא, שמעולם לא נגע במטבע זהב, ניצב כעת בפני הר זהב שלם. וכולו כולו שלו. בהתרגשות נגע המשרת במטבעות. בעיניים בורקות הוא ליטף אותן וכיוון את הנר כך שיאיר אותן היטב והוא יוכל פשוט לעמוד ולהתבונן בהן ולא לשבוע. אחר כך הוא קיבץ אותן, פיזר אותן וערם אותן לערמות זהב. תוך כדי משחק הוא החל ליצור ערימות של עשר מטבעות. ערימה של עשר, שתי ערימות של עשר, שלוש ערימות, ארבע, חמש, שש… בינתיים בלי כל כוונה הוא פשוט ספר: עשר, עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים, שישים, עד שיצר את הערימה האחרונה והיו בה רק תשע מטבעות!

"מה זה?" – משהו כאן לא מצא חן בעיניו, הוא סקר במבטו את השולחן מחפש לראות היכן המטבע החסרה, לאחר מכן הסתכל היטב על הרצפה ולבסוף בדק את השקיק. "לא, לא! זה לא יכול להיות" הוא חשב. שוב הוא הניח את הערימה האחרונה ליד האחרות ונוכח לדעת, שאכן היא נמוכה מהן. "מישהו שדד אותי", הוא צעק, "ש-ד-ד-ו א-ו-ת-י!!!"… כשכולו רותח מכעס שב המשרת לחפש על השולחן, על הרצפה ובשקיק בבגדיו, בכיסיו ואפילו בכובעו. אחר כך הוא התכופף מתחת לרהיטים, הזיז את הספות וכמעט שהרים את המרצפות. אבל לא, הוא לא מצא את המטבע שחיפש.

מן השולחן הביטה בו בלעג ערימת המטבעות והזכירה לו שיש לו רק תשעים ותשע מטבעות, תשעים ותשע בלבד. "תשעים ותשע מטבעות זהב, זה הרבה כסף", הוא חשב, "אבל חסרה לי מטבע. תשעים ותשע זה לא מספר שלם, מאה זה מספר שלם, תשעים ותשע – לא!!!" מצחו התקמט, ארשת פניו הפכה להיות דרוכה, עיניו נעשו קטנות ומצומצמות וניצוץ של רוגז החל משייט בהן. פיו נמתח בעווית אומללה שחשפה את שיניו. בשתיקה מתוחה הכניס המשרת את המטבעות לשקיק, הביט לכל עבר כדי לוודא שאיש מבני הבית לא ראה אותו והחביא את השקיק בין עצי ההסקה. לאחר מכן נטל נייר ועט והתיישב לערוך חישובים. "כמה זמן עלי לחסוך כדי לקנות את מטבע ה-100?" שאל את עצמו בקול רם. "אני מוכן לעבוד קשה כדי להשיג אותו, לאחר מכן אולי לא אצטרך לחזור לעבודה לעולם", הרגיע את עצמו. "עם מאה מטבעות אפשר להפסיק לעבוד. כן, להפסיק לעבוד. עם מאה מטבעות אדם נחשב לעשיר, עשיר גדול. עם מאה מטבעות אפשר לחיות בשלווה, בשלווה ובנחת".

הוא סיים את חישוביו והגיע למסקנה כי אם יעבוד ויחסוך ממשכורתו, רק בתוך 11 או 12 שנים יהיה לו את הסכום הדרוש כדי להשיג עוד מטבע זהב. "12 שנים זה המון זמן" הוא חשב, "אולי אוכל לבקש מאשתי להצטרף למאמצים ולחפש לעצמה איזו עבודה בכפר. וחוץ מזה, אחרי הכל אני מסיים לעבוד בארמון כבר בחמש אחרי הצהריים ועד חצות הלילה יש מספיק שעות לעבוד ולקבל תשלום על משמרת נוספת. ואז, בעבודה משותפת נגייס במשך שבע שנים את הסכום. רגע, שבע שנים זה הרבה זמן… אז אולי", צץ לו רעיון יצירתי נוסף, "אולי אוכל לקחת לכפר את האוכל שנותר לנו ולמכור אותו תמורת כמה מטבעות. למעשה, ככל שנאכל פחות נוכל למכור כמות מזון גדולה יותר, למכור, למכור ולהרוויח…"

הבוקר עלה, השמש זרחה והיה חם. המשרת הציץ לארגז הבגדים ושאל את עצמו: "בשביל מה כל כך הרבה בגדי חורף? ומגפיים? ויותר מזוג נעליים אחד? אפשר למכור. זו הקרבה, אבל עם ארבע שנות הקרבה אפשר לגעת במטבע ה-100…"

המלך והיועץ כבר מזמן היו בארמון והמשרת נכנס עמוק עמוק למעגל התשעים ותשע.

בוקר אחד נכנס המשרת לחדר המלך. הוא היה מאוד מאוד עייף, רוטן ובמצב רוח רע. "מה קורה לך?" בירר המלך בנימוס.
"קורה? לא קורה לי כלום! לא קורה לי כלום!"
"פעם, לפני זמן לא רב, צחקת ושרת בלי הפסקה, מה בכל זאת קורה?"
"הוד מלכותו", רגז המשרת, "אני עושה את העבודה שלי נכון? מה הוד מלכותו רוצה ממני עוד? שאהיה גם ליצן החצר שלו? זמר נודד? בסך הכל תמיד קשה לי, חסר לי, מה בסך הכל כבר יש לי?" סיכם בטון ירוד.

'מצב הרוח הזה הוא כבר חלק מהשפעות הלוואי של התשעים ותשע במעגל הקרוב ובמעגל הרחוק', הבין המלך. 'עכשיו זה ברור, המשרת שלי כבר נמצא עמוק עמוק בתוך מעגל הקסמים, על כל היקפיו ושטחיו. עכשיו גם הר של מטבעות זהב לא יצליח להוציא אותו משם, עכשיו מעגל התשעים ותשע הוא מעגל סגור…'
(מקור לא ידוע)

CQI990NSLK.jpg

אני מניחה את זה פה כחומר למחשבה…המסר מאוד ברור…אבל יש לי רק שאלה:

אחרי מה אתם רודפים שאם הייתם מפסיקים לרדוף אחריו החיים שלכם היו נראים אחרת? מה יאפשר לכם לאהוב את מה שיש ולהיות נוכחים בחיים שלכם בדיוק כפי שהם עכשיו?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s