קודם כל אני רוצה לשים קלפים על השולחן, אני לא מומחית ב טאי צ'י (Tai Chi) או צ'י גונג (Qi gong), בסך הכל השתתפתי ב 4 מפגשים של טאי צ'י.
אבל בדקתי קצת את נושא הטאי צ'י ויש לי כמה תובנות אישיות-
– טאי צ'י מורכב ממספר רב של תבניות (אוסף של תנועות), אשר נוצרו לטובת הלוחמים שנדרשו להתמודד עם מצבים מגוונים. יותר מדי תנועות "תפסת מרובה לא תפסת".
– תרגול טאי צ'י מאפשר שחרור ו"זרימת אנרגיות", אך לשם כך נדרשת רמת ריכוז ומוכנות מצד התלמיד.
– בתרגול טאי צ'י התלמיד עסוק בחיקוי של תנועות המורה, ולמרות שהתבנית של התנועות נראית מזמינה וידידותית נדרשים אימונים רבים על מנת לזכור אותה ולבצע באופן עצמאי ללא ליווי.
אהבתי את ההרגשה אחרי תרגול טאי צ'י…. אבל נראה שעדיף להתמקד בתבנית מסוימת. לא נראה לי שזה בשבילי…
ואז קראתי (ממש במקרה…) על צ'י גונג (מוכרת גם כ- צ'י קונג) (אומנות תנועה סינית) מאת אמיר ניסן
זה לא אומר שתבנית טאי צ'י, לדוגמא, היא דבר רע, היא בהחלט דבר טוב וחיובי, אבל פשוט זה לא האימון האולטימטיבי. האימון האולטימטיבי עונה לשני אלמנטים – פשטות וחזרה. משיחות עם מורים ואנשי טאי צ'י ברמה גבוהה מצאתי שבאימון האישי הם חוזרים שוב אל עקרונות הפשטות והחזרה ומתמקדים במספר מינימלי של תנועות, או אפילו רק בעמידות.
מצאתי את סרט ההדגמה של אלי ספיר, לעניין צי קונג (Qi kong)-
רוצים להרגע ולא מצליחים לעשות מדיטציה (מי יכול לשבת בתנוחת הלוטוס? באמת)- הנה כמה תרגילים פשוטים (שלפי השם שלהם כבר תזכרו בתנועות): למשל, תרגיל ראשון – חימום עמוד השדרה מתבצע בעמידה
חשים עייפות ? הנה מספר תרגילים פשוטים לעניין
ורדית | העצמה וצמיחה אישית 